מה אפשר ללמוד מפאבים אירים על רגולציה פיננסית?

"כל הבנקים נסגרים!" זוהי הכותרת שהופיעה בעיתון האירי ה"איריש אינדיפנדנט", בבוקר הרביעי במאי 1970. בגוף הידיעה נכתב:

"כתוצאה מצעדיו של איגוד הבנקאים של אירלנד… הבנקים נדרשים להודיע על סגירת כל הסניפים שלהם ברפובליקה של אירלנד… זאת עד להודעה חדשה".

בעקבות ההכרזה, הבנקים באירלנד לא פתחו את שעריהם במשך ששה וחצי חודשים. הבנק הראשון נפתח מחדש רק כעבור למעלה מ-190 יום. האזרחים קיבלו שוב גישה לחשבונות הבנק רק ב-18 בנובמבר של אותה שנה.

התוצאה הייתה ההפך הגמור מ-"בהלת בנקים" (bank run). במקום שאנשים ירוצו לבנקים כדי למשוך כסף, הם פשוט הפסיקו להשתמש בבנקים ועברו לשיטות תשלום אלטרנטיביות.

מה היו ההשלכות על הכלכלה האירית? היא המשיכה לצמוח, בשיעור דומה לזה שלפני המשבר ובחודשים מסויימים אפילו מהר יותר. זה לא מקרי, שכן אותה התופעה התרחשה ב-1966 ו-1976 כאשר הבנקים באירלנד שבתו, לאורך פרקי זמן יותר קצרים (ראה גרף). כיצד ייתכן שכלכלה מודרנית המשיכה לצמוח ללא בנקים?  איך זה שהכלכלה הצליחה לשמור על רצף בייצור של סחורות ושירותים? איך אזרחים עדיין יכלו לרכוש ולהשקיע בזמן שכל הבנקים היו סגורים? התשובה מפתיעה בפשטותה: פאבים, או ליתר דיוק, פאבים איריים.

בכל עיר, כפר ושכונה באירלנד יש פאב מקומי. כל מי שביקר באירלנד ראה איך בפאבים הפזורים ברחבי המדינה ילדים מכינים שיעורי הבית, גברים שותים פיינט של אחרי יום העבודה ובימי ראשון אחרי הכנסייה משפחות נפגשות לארוחה. הפאב הוא מוסד חברתי מרכזי ובעלי הפאבים הם כמו צ'יפים מקומיים. לרבים מהם יש ידע אינטימי של קהל הלקוחות שלהם. הם יודעים את כל הרכילות: את האופי של הלקוח ואת מצבו המשפחתי, היחסים שלו עם האישה והמאהבת, הקשיים שלו בפרנסה, הבעיות רפואיות, החובות בשוק האפור והתכנונים לעתיד.

בזמן שביתת הבנקים, בעלי הפאבים, באמצעות המידע האינטימי אותו צברו, גיבשו עמדה על דירוג האשראי של כל לקוח. כתוצאה מכך, בעלי הפאבים הסכימו לקבל תשלומים דחויים מלקוחותיהם באמצעות צ'קים או ניירות חתומים בלתי רשמיים.

כעבור זמן קצר, התשלומים הדחויים נסחרו בין בעלי הפאבים והלקוחות, פעולה שהפכה את בעלי הפאב למתווכים פיננסיים, או במילים אחרות, לבנקים פרטיים. ללא גישה למזומן "חדש" מהבנקים, נעשה שימוש במזומן שכבר היה בכלכלה והצ'קים הבלתי-ממומשים שימשו כמטבע חליפין.

בעלי הפאבים לא היו תחת רגולציות או הגבלות למרות היותם מתווכים פיננסיים. המערכת שנוצרה התהוותה באופן אורגני, בצורה מפוזרת ומבוזרת. אלפי בעלי פאבים קטנים קיבלו החלטה עצמאית בנוגע לדירוג האשראי של לקוחותיהם וסיפקו להם אשראי בהתאם. להפתעתם של רבים מהכלכלנים, הסידור הזה אפשר לאנשים להמשיך ולשלם על מוצרים ושרותים והכלכלה האירית המשיכה לצמוח.

***

בכל פעם שישנו דיון על רפורמה במערכת הבנקאות, נשמעים אותם טיעונים. שמגזר הבנקאות "שונה" מהאחרים. שרפורמה שכזו מהווה "סיכון מערכתי" שכן היא תאיים על היציבות ה"פיננסית" ועלולה להביא "לקריסה".

הטיעונים הללו דומים אחד לשני מפני שהם מתייחסים לסיכון אשר כל חברה מודרנית חוששת ממנו – משבר במערכת הבנקאות, תסריט שנהיה מוחשי הרבה יותר מאז 2008. בעקבות כך, הטיעונים הללו הם הרבה פעמיים רגשיים יותר מאשר עניניים, רטוריים יותר מאשר רציונאלים.

המערכת הבנקאית בישראל ריכוזית ולא תחרותית. זה גורם לחוסר יעילות, מחירים גבוהים והעדר חדשנות. אלה אמורים לגרום לנו לערער על הנרטיב שעומד ברקע הדברים. הסיפור של שביתת הבנקים באירלנד מכיל בתוכו כמה תובנות הנוגעות לפירוק הריכוזיות והרגולציה על הבנקים.

ראשית, הצורה שבה אנחנו חושבים על הסיכונים הטמונים במערכת הבנקאית שגויה. במקרה הישראלי, הבטחת פעילות עסקית רציפה של שלושת הבנקים הגדולים האחראיים על 70% מההפקדות, איננה מבטיחה יציבות. במקרה של מערכת כה ריכוזית, כשל קטן בבנק אחד יכול לגרום לערעור כלל המערכת הפיננסית. המציאות היא הפוכה – במערכת מבוזרת, סיכון זה הוא בעל פוטנציאל פחות הרסני.

תחשוב על ההבדל בין שוק המסעדות בתל אביב לבין שוק הביטוח. אם מסעדת בראסרי בשדרות רוטשילד בתל אביב תפשוט את הרגל מחר בבוקר, יהיה לכך אפקט שולי בלבד על שוק המסעדות בישראל. לעומת זאת, אם חברת ביטוח בשדרות רוטשילד תפשוט את הרגל, כלל מערכת הביטוח תקרוס. מדוע? מפני ששוק הביטוח הישראלי הוא ריכוזי מאוד – 5 חברות חולשות על 91% מהשוק, בעוד ששוק המסעדות מבוזר ותחרותי. אף קריסה של מסעדה אחת, או אפילו רשת אחת, לא יביא לנפילת השוק בכללו. (נכון שאפשר לטעון שהסיכוי שחברת ביטוח גדולה תפשוט רגל יותר קטן משמעותית מהסיכוי שמסעדה תשפוט רגל, אבל הטיעון עדיין תקף. הסיכונים במקרה של קריסה הם מערכתיים, לא מקומיים)

שנית, פירוק הריכוזיות במערכת הבנקים על מנת לעודד תחרות, איננה בהכרח מהווה איום על הצמיחה הכלכלית. אם אירלנד הצליחה להתמודד עם מציאות בה כלל הבנקים היו סגורים במשך יותר מחצי שנה, מערכת הבנקאות הישראלית תוכל להתמודד עם כמה בנקים חדשים, מודרנים וקטנים שיתחרו עם הקיימים. זאת, מבלי לערער על הצמיחה בטווח הקצר-בינוני.

שלישית, פירוק הריכוזיות מעודד רגולציה פחות קשיחה וחדשנות. במערכת מבוזרת, מפני שהסיכונים יותר מבודדים, ישנה פחות הצדקה לרגולציות מכבידות. הירידה ברגולציה תקל על בנקים ישראלים להתחדש ולאמץ טכנולוגיות חדשות.

***

אם תלכו לאיבוד באיזה כפר אירי ותבקשו מאחד המקומיים עזרה, סיכוי טוב שהוא ישתמש בפאבים המפוזרים ברחבי היישוב על מנת להדריך אתכם. זה יישמע משהו כמו: "קחו שמאלה בפאב מרפיז’, ואז תתקדם שני רחובות לעבר פאב ג'יינז, ותמשיך ימינה עד שתגיע לפאב סנט פטריק…". נראה לי שהפאבים האירים גם צריכים להצביע על הכיוון אליו מערכת הבנקאות בישראל צריכה להתקדם.

1 תגובה
  1. יוני says:

    אין שום חברת ביטוח שיושבת בשדרות רוטשילד והשוואה בין מסעדה לחברת ביטוח לא רצינית.
    אם מסעדה תפשוט את הרגל הלקוחות ילכו לאכול במקום אחר אם חברת ביטוח תפשוט את הרגל כל התביעות של המבוטחים שלה לא ישולמו – ואפשר לחשוב איזה נזק זה יגרום וזה לא קשור לריכוזיות.

    הגב

השאירו תגובה

רוצים להצטרף לדיון?
כיתבו את תגובתכם

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *