החומה הבלתי נראית: על טיסות לואו קוסט ותפקיד הממשלה

חם ולח בקיץ, אז טסים לחו"ל. איך טסים? בשנים האחרונות, יותר ויותר עם חברות לואו-קוסט. לחופשה המשפחתית האחרונה בלונדון טסנו עם אחת החברות האלו. טיסות ישירות, מטוסים חדשים ונקיים, מושבים נוחים, יצאו בזמן וחזרו בזמן ואפילו היו מחיאות כפיים בנחיתה. אמנם לא הגישו שניצלים וחומוס גרוע באמצע הדרך, כפי שמגישים באל-על, ולא היו מסכי טלוויזיה קטנים מול כל מושב, אבל הסנדוויצ'ים שקנינו לפני כן לדרך והמחשב הנייד שהבאנו פיצו על כך ללא כל בעיה. "מהפכת הלואו-קוסט" קוראים לזה במאמר ב-Ynet. "כך כבשו חברות התעופה הזולות את השמיים". יש גם מספרים המתארים את העלייה הדרמטית במספר הנוסעים בחברות הזולות. אבל יש הבדל בין תיאור התופעה מבחינה מספרית, ובין תיאור הגורמים לה.

חברת איזי-ג'ט קמה בשנת 1995. את הסניף שלה בישראל היא פתחה רק בשנת 2009, והזינוק האמיתי בפעילותה הגיע רק אחרי הסכם שמיים פתוחים שנחתם אל מול האיחוד האירופי בשנת 2013. בעקבות ההסכם ירדו מחירי הטיסות בעשרות אחוזים עבור היעדים הפופולריים. כלומר, חברות הלואו-קוסט כבשו את ישראל רק אחרי שממשלת ישראל הרשתה להן וניאותה להסיר את הסגר על אזרחי מדינת ישראל, לפתוח פתח קטן בחומה בלתי נראית שהקיפה אותנו ומנעה מאתנו לטוס במחירים שתושבי מדינות אחרות שילמו. כאשר אנחנו חולקים שבחים לפוליטיקאים שהובילו את המהלך, בראשם השר ישראל כ"ץ, חשוב לזכור גם את כל קודמיהם אשר בחרו שלא להוביל אותו.

במשך שנים רבות ממשלת ישראל הגנה על אל-על ומנעה מאזרחי ישראל לטוס לחו"ל במחירים נמוכים יותר. בשנים אלו היו בשלטון ממשלות ימין וממשלות שמאל, ממשלות שפתחו במלחמות וממשלות שסיימו מלחמות, ממשלות שדיברו על סוציאל-דמוקרטיה וממשלות שדיברו על כוחו של השוק החופשי, ממשלות עם ביבי וממשלות בלי ביבי – וכולן עשו אותו דבר, כולן חסמו את השמיים, עד שהגיעה הממשלה שהפסיקה לחסום אותם. למען ההגינות ראוי לציין שגם מדינות אחרות חסמו את השמיים במשך שנים רבות, והחלו לחתום על הסכמי שמיים פתוחים רק בשנות התשעים. גם במדינות אחרות יש חומות. אבל ישראל, כמו בכל תחום, הייתה אחת האחרונות להסיר את הסגר מעל תושביה.

ואלו תמיד אותם התירוצים. "ישראל חייבת חברת תעופה לאומית", "מה אם תהיה מלחמה?", "מה אם יהיה מצור?". נסו לרגע לחשוב על כל הסבל שעברתם בגלל הסיסמאות המטופשות האלו, על כל הטיולים שיכולתם לעשות ולא עשיתם, על כל הטיסות שעליהן שילמתם הרבה יותר מדי – הכל בגלל איזה תסריט קיצון שלא ברור אם אי פעם יתממש, וגם אם כן הדרך הטובה ביותר להתכונן אליו היא בוודאי לא להכריח ישראלים לשלם מחיר מונופוליסטי על כרטיסי הטיסה שלהם במשך עשרות שנים.

החומה הבלתי נראית המקיפה אותנו כמובן איננה מוגבלת לתחום הטיסות. במשך שנים רבות נחסם בישראל היבוא של טקסטיל, ובגדים עלו הרבה יותר ממה שהם היו צריכים לעלות. כך היה גם לגבי מוצרי אלקטרוניקה. גם כיום ממשלת ישראל חוסמת מסחר בינלאומי בתחומים רבים. למשל, אותו ישראל כ"ץ שפתח את השמיים מונע כיום מחברת Uber להוריד את מחירי המוניות בישראל בתירוצים שונים. כמעט בכל סוגי המזון קיימים חסמי מסחר גבוהים. מדי פעם שר האוצר כחלון עושה לנו טובה ומסיר זמנית וחלקית את הסגר על יבוא ירקות או דבש לקראת החגים כדי לקבל איזו כותרת, והוא וחבריו קוראים לזה "מדיניות חברתית". ואז הם מחזירים את הסגר. זו בדיחה, על חשבוננו.

הסגר הוא לא רק עניין של מסחר בינלאומי: מדינת ישראל מקשה על יזמים להקים סוגים רבים של עסקים, מציבה חסמי כניסה גבוהים בדמות רגולציות מכבידות, חוסמת את היצע הדיור על ידי מגבלות תכנוניות שנועדו לדחוף אנשים לפריפריה בניגוד לרצונם, חוסמת את האפשרות להקים בתי ספר פרטיים וכך הלאה. מדי יום מתחזקים הפוליטיקאים שבחרנו לכנסת באופן אקטיבי חומות גבוהות, עבות ובלתי נראות שכולאות אותנו באינספור תחומים ונושאים, מעלות את יוקרה המחיה, לא מאפשרות לנו לגור היכן שאנחנו רוצים או לחנך את ילדינו איך שאנחנו רוצים, ואז כשהם פותחים פתח קטן בחומה הם קוראים לזה "הפחתת יוקר המחיה". תודה באמת, מאוד נדיב מצדכם. מה עם שאר ההגבלות?

למה הם עושים את זה? כי הם יכולים. כי הציבור מטומטם, כי הוא לא רואה את החומה. לפוליטיקאים פשוט אין אינטרס להילחם מול קבוצות אינטרס כגון עובדי אל-על או החקלאים במטרה לפרוץ את החומה ולשחרר אותנו. אם הציבור בכל זאת מתלונן על יוקר המחיה, פוליטיקאים בישראל מעדיפים להשתמש בטריק הישן: לוקחים מהציבור כסף, ואז מחזירים אותו לציבור בחזרה בדרך ראוותנית כלשהי. למשל, משתמשים בכספי הציבור כדי לחלק באקראי דירות למספר מצומצם של זוכים מאושרים ("מחיר למשתכן"),  כדי לסבסד צהרונים, דיור ציבורי או משהו אחר בסגנון, ואז מספרים לציבור שזה "הפחתת יוקר המחיה" או "מדיניות חברתית". מדהים שאנשים ממש מאמינים לטריק הזה. הם לא רואים שזה פשוט הכסף שלהם שעושה סיבוב, יוצא מכיס אחד וחוזר לכיס השני. קסם!

הם לא אנשים רעים. לדעתי מרבית הפקידים והפוליטיקאים הם לא ציניים, וגם לא אנשי אל-על והחקלאים ושאר חברי קבוצות האינטרס אשר מתחזקות את החומה הבלתי נראית. גם עבורם היא בלתי נראית. הם מעדיפים להיות שבויים בתוך הסיסמאות שהם עצמם מייצרים אודות אחריות לאומית, סכנות מצור, חשיבותה של התעשייה המקומית, הג'ונגל של השוק החופשי, סכנות האבטלה שיגיעו יחד עם היבוא וכל הטיעונים האלו הזה שאינספור מחקרים הפריכו כבר לפני עשורים רבים. הם מעדיפים להמשיך לספר לנו שהמפתח לשיפור רמת החיים שלנו הוא מיסוי גבוה יותר על העשירים וסובסידיות גבוהות יותר בעזרת כספי ציבור שעושים סיבוב מכיס אחד לכיס השני, מעדיפים להסית אותנו אחד כנגד השני ולא מוכנים להכיר בתפקידם האמיתי: הם  הסוהרים של אזרחי מדינת ישראל, המתחזקים באופן אקטיבי את הכלא שבו כולנו חיים.

החומה הבלתי נראית קיימת, גם אם האנשים שמתחזקים אותה מכחישים את מה שהם עושים. היא תמיד הייתה שם. בסופו של דבר זה מה שממשלות עושות, זה מה שהן תמיד עשו, זו המהות שלהן והסיבה המקורית לקיומן עוד מימי המלכים הלוחמים של קדם – העברת כסף מכלל הציבור לקבוצות צרות של אצילים, מקורבים ומיוחסים. על מנת להסתיר את הפעילות הזו ממשלות התרגלו לפזר שלל מסכי עשן: סבסוד המוני של לחם ושעשועים, דתות מאורגנות ואידיאולוגיות מפוארות, מלחמות קדושות על כבוד לאומי ומגנומטרים, סוציאליזם ואי-שוויון, ואינספור טריקים ושטיקים אחרים שנועדו כולם לתמוך באותו תפקיד עתיק, בהעברת כסף מכלל הציבור לקבוצות אינטרס צרות. אפילו בפקולטות לכלכלה, שנטען כי הן מהוות "חממה ניאו-ליברלית מסוכנת", סטודנטים לתואר ראשון לומדים שתפקידה של הממשלה הוא לספק מוצרים ציבוריים שהשוק לא מסוגל לספק בעצמו מסיבות שונות, כגון חוק וסדר, בריאות ציבורית ועוד. זה נכון, ממשלות באמת יכולות לספק מוצרים ציבוריים כאלו, ומעולם לא התקיים שגשוג כלכלי באזור שבו לא שלטה ממשלה שסיפקה מספר מוצרים ציבוריים הכרחיים. אבל האם התקיימה אי פעם ממשלה עלי אדמות שהסתפקה בייצור מוצרים ציבוריים? האם אספקת מוצרים ציבוריים היא ליבת העיסוק של ממשלות, או שמא רק תוצר לוואי לצד העבודה האמיתית – עבודת התחזוקה של החומות הבלתי נראות שנועדו להעשיר קבוצות אינטרס?

מכיוון שזהו אופיין של ממשלות, נדרש לחץ מתמיד עליהן מצדו של הציבור לפריצת החומות. לחץ כזה היה קיים במדינות שונות ובתקופות שונות, למשל בבריטניה של המאה ה-19 ובארצות הברית במשך חלק ניכר מהמאה ה-20, אבל בישראל פחות. היו לחצים לפתוח את השווקים בשנות השמונים והתשעים, והייתה תנועה קטנה בעקבות המחאה החברתית של 2011, אבל בשנים האחרונות זה נעלם. מלבד קומץ זניח של כלכלנים, הקריאה הכללית מימין ומשמאל היא להגדלת הוצאות הממשלה והגדלת השליטה של הממשלה בשלל תחומים. אפילו המאבק נגד הדתה במערכת החינוך לא התבטא עד כה בדרישה לפתוח את השוק לבתי ספר פרטיים רבים יותר.

האם הציבור הישראלי יהיה אי פעם מסוגל לראות את הממשלה שלו כפי שהיא ולא כפי שהיא מתיימרת להיות? קשה להאמין. קמפיין הבחירות שמריצים היום פוליטיקאים כגון משה כחלון ואבי גבאי מראה שהם לא מאמינים שהציבור מבין את זה, או שהם עצמם לא מבינים את זה, או גם וגם. כך או אחרת, אני מתכוון להמשיך ולנצל את הפרצה הזעירה בחומה גם בחופשות הקיץ הבאות, ולהעדיף את חברות הלואו-קוסט על פני אל-על. אני ממליץ גם לכם לעשות זאת.

5 תגובות
  1. זיו says:

    עוד חסמים ענקיים הם:
    1. מכון התקנים הפרמיטיבי והמיותר לחלוטין בכל הקשור למוצרי יבוא. אפשר בקלות לאמץ את ה- CE האירופי ולאפשר יבוא מוצרים קל חלק וזול על פי נוהלי השוק המשותף.
    2. הכשרות והרבנות שהם למעשה מס ענק מיותר שיושב על כל שרשרת אספקת המזון מחו״ל ועד הגשתו במסעדה או מכירתו בסופר.
    3. תחבורה, הובלה ורכב פרטי: מהיקרים בעולם, מיסוי הרכב, מס שווי שימוש, אגרת רישוי פי 5 מאירופה, עלויות ביטוחים, תיקונים ושירות ללא כל פרופורציה למקובל בעולם המערבי. כל העלויות המטורפות מועמסות על מחירי המוצרים והשירותים לצרכן. וכולם מיתממים.
    4. רישוי עסקים: מערכת רגולטיבית, פרימיטיבית גזלנית שאינה יודעת גבולות. מבוססת על מאכרים וכל מטרתה היא להאכיל ולהאביס את עובדיה ועסקניה. היא מבססת את עצמה בפיתוח שיטות איך להתחמק מכל אחריות ללא שום רצון לעזור להבין ולפתור בעיות. כל העלויות המסתכמות בעשרות או מאות אלפי שקלים אל מול הדרישות הדרקוניות והשירות הקלוקל של הרשויות לצורך פתיחת עסק מתגלגלות לפתחו של הצרכן שאינו מבין למה המחיר יקר.

    אלו רק מספר נושאים. יש לחוקי העסק העובדים חלק נכבד ברמיסת העובד והמעסיק גם יחד יש את נושא הרשויות, ארנונה, מים שמחירם עקב עסקנות פוליטית וסידור ג׳ובים נמכרים ללא הצדקה במחיר הגבוה בעולם. עלויות חינוך לא סבירות בחסות הממשלה. ועוד.. הכל מעוות אין נושא אחד בנושא עלויות שהוא הוגן וניתן להתגאות בו.

    הגב
  2. האופטימית says:

    כל כך נכון, כבר שנים אל על היא חברת תעופה שלא מספקת את התמורה ביחס למחיר המופרז.

    כל מה שאתה כותב נכון, השאלה מה אפשר לעשות כדי למוטט את החומות האלו?

    הגב
  3. גולן says:

    דוגמה לא נכונה וגם מטעה – השפעה גדולה ומשמעותית יותר מהשמיים הפתוחים (שהוא הסכם חשוב בפני עצמו) היא צניחת מחירי הדלק ושיפור היעילות התפעולית בענף התעופה.

    הגב

השאירו תגובה

רוצים להצטרף לדיון?
כיתבו את תגובתכם

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *